הנאשם זכאי מחמת הספק.
1. הנאשם עומד לדין בגין עבירת נתיבים, בכך שעבר בצומת שלא בכיוון החץ שסומן בנתיב ממנו נכנס לצומת - עבירה בניגוד לתקנה 36(ד) לתקנות התעבורה.
2. הנאשם כפר בכתב האישום וטען:
"אני עברתי נתיב הרבה לפני", והתיק נקבע לשמיעת הוכחות.
3. מטעם התביעה העיד השוטר, רס"מ אליהו רחמים שערך את הדו"ח
(ת/1). בהתאם לדו"ח עמד השוטר על אי תנועה מול הר ציון 12 בתל אביב, הבחין ברכב הנע על גבי רחוב הר ציון מדרום לצפון, נתיב שמאלי קיצוני, שסומן לפניה שמאלה בלבד. הרכב היה קדמי בנתיבו וחצה את קו העצירה ומעבר חצייה
"והמשיך בנסיעה קדימה. קשר עין תמידי עם הרכב".
דברי הנאשם, כפי שנרשמו מפיו ע"י השוטר:
"חזרתי לפני הצומת, הייתי עם איתות לימין".
4. בחקירתו הנגדית של השוטר הציג לו הנאשם תמונות שצילם במקום האירוע והשוטר זיהה את הצומת המדובר. הנאשם הציג לשוטר את נ/4 (תמונה המתארת את המקום בו נעצר ע"י השוטר) והשוטר חלק על הנאשם כי במקום זה עמד בעת האירוע, אולם אישר שבמקום זה נעצר הנאשם עם רכבו - ראו ע' 3, ש' 6-19. השוטר לא זכר את הנאשם ואת האירוע הספציפי מעבר לאמור בדו"ח, אולם אישר כי ברכב עם הנאשם ישבה נוסעת נוספת, אשת הנאשם - ע' 3, ש' 1.
5. הנאשם בעדותו הראשית חזר על גרסתו כפי שהובאה בדבריו באחרית הדו"ח, בדברי הנהג וכפי שגרסתו העקבית מצאה ביטויה בישיבת ההקראה. הנאשם סיפר כי צומת לפני הצומת המדובר, נסע בנתיב השני משמאל, אולם בשל ריב בין נהגים בכביש, נאלץ לסטות שמאלה לנתיב השמאלי, בו מותר להמשיך ישר. הנאשם עקף את כלי הרכב שעמדו בנתיבו, נכנס לנתיב השמאלי ועבר את הצומת הראשון (כמתואר ב-נ/1) לישר. מיד לאחר מכן אותת ימינה וחזר לנתיב השני משמאל (כמתואר בתמונות נ/2, נ/3).
הנאשם המשיך ישר בנתיב שהחץ בו לישר ולאחר שעבר את הצומת המדובר, נעצר ע"י השוטר שעמד בצד ימין כפי שמצולם האדם העומד בתמונה נ/4. הנאשם הדגיש כי גם אם היה בנתיב השמאלי ביותר, עובר לצומת, לא יכול היה לעבור בו לישר, משום שאי התנועה הקיים במקום אינו מאפשר תנועה לישר (ראו נ/3). הנאשם טען כי:
"אמרתי לשוטר שזה לא היה ככה ואולי הוא לא ראה טוב והוא יכול גם לשאול אצל אשתי שישבה ברכב...השוטר מילא דוח ואמר שאין לו צורך לשאול אף אחד ואם אני מתנגד אני יכול לתת את הטענות שלי בבית משפט וביקש שאני אחתום על הדוח וחתמתי על הדוח".
6. בחקירתו הנגדית עמד הנאשם על גרסתו שהשוטר היה ליד הקטנוע, כמתואר בנ/4, ושם גם עצר אותו. הנאשם טען כי במקום שעמד השוטר ניתן לראות את קטע הכביש שבין שני הרמזורים (שני הצמתים) ואולי בגלל ששינה נתיב ברמזור הקודם מנתיב אמצעי שמאלה וחזרה
"אולי בגלל זה נראה לו שאני נסעתי בנתיב השמאלי כי ההייתי בולט לאור המעבר בין הנתיבים" - ע' 6, ש' 27-29.
7. מטעם הנאשם העידה אשתו,
הגב' יבגניה קוטקין. העדה ציינה כי ביום האירוע לפני הרמזור הראשון התפתח ריב בין שני כלי רכב לפניהם, ועל כן עקפו את כלי הרכב וחזרו לנתיב האמצי ועברו את הצומת לישר וכך גם ברמזור השני,
"נסענו ישר בנתיב האמצעי, ואחרי הרמזור הזה בצד ימין עמד השוטר עם האופנוע שלו ועצר אותנו" - ע' 8, ש' 19-21.
בחקירתה הנגדית, לשאלות התובעת, אישרה העדה שישבה לצד בעלה ברכב. התובעת הטיחה בעדה את העובדה שהנאשם טוען כי חלפו את הרמזור הראשון בנתיב השמאלי, והעדה השיבה:
"עקפנו לפני הרמזור ועברנו את הצומת הראשון בנתיב השני משמאל" - ע' 9, ש' 21-22.
דיון והכרעה
8. בפני גרסה מול גרסה. מחד גיסא השוטר, עורך הדו"ח, עמד על גרסתו, אך למעשה לא זכר את האירוע מעבר לאמור בדו"ח, לרבות לא זכר את הנאשם, אולם אישר בחקירתו הנגדית כי לצד הנאשם ישבה נוסעת נוספת, אשתו - דברים שלא בא זכרם בדו"ח הכתוב, והדבר מעורר תמיהה.
9. מאידך גיסא, לאחר שבחנתי גרסת הנאשם, התמונות שטרח לצלם במקום האירוע (נ/1 - נ/5), תוך שטרח להביא למקום את בעלה של אימו ולהציבו במקום שלדידו עמד השוטר ועצרו ביום האירוע, הריני לציין כי הנאשם הותיר בי רושם חיובי. הנאשם לא העצים את הדברים או ניסה ליפות מהם. בדבריו באחריתו של דו"ח ציין כי:
"חזרתי לפני הרמזור, הייתי עם איתות לימין". בדבריו בדיון ההקראה ציין דברים במשמעות דומה:
"אני עברתי נתיב הרבה לפני".
בגרסתו בבית המשפט הבהיר את הדברים, כי צומת אחד לפני הצומת המדובר, על גבי שד' הר ציון בשל עצירת כלי רכב בנתיבו, שני משמאל, נאלץ לעבור לנתיב השמאלי ולהמשיך בו ישר - דבר שהינו מותר (ראו נ/1).
בהמשך חזר לנתיבו, שני משמאל (אמצעי) וביקש להמשיך ישר ואז נעצר ע"י השוטר לאחר שחלף את הצומת. דבריו של הנאשם מקבלים משנה תוקף וחיזוק בתמונות שטרח לצלם ובעדותה של אשתו.
10. צודקת ב"כ המאשימה, כי יש לבחון עדותה של העדה בזהירות, לאור העובדה שעסקינן בבת זוג והחשש מפני תיאום גרסאות. יחד עם זאת, העדה הותירה בי רושם חיובי, היא סיפרה את מה שהיא זוכרת, ועת התובעת הטיחה בה את גרסת הנאשם שאת הצומת הראשון חצו בנתיב השמאלי, העדה לא "התיישרה" עם עדות בעלה ועמדה על גרסתה כפי שזכרה את המקרה. לגופו של עניין, לדידי אין בסתירה זו כדי להפוך את הקערה על פיה, שכן ברי שבנתיב השני משמאל היו שני כלי הרכב שבעליהם רבו, ומנתיב זה היה צריך הנאשם לבצע העקיפה. הנקודה המהותית בתיק היא באיזה נתיב חצה הנאשם את הצומת השני והיכן עמד השוטר, ועל כך העידה העדה, כמו שהעיד הנאשם - נתיב שני משמאל.
11. מבחינה אובייקטיבית אם עמד השוטר על גבי אי התנועה המדובר (ראו הסימון בנ/3) - אין הדבר הגיוני שנהג שיראה שוטר עומד לפניו, זה מקרוב, יחליט לבצע עבירת תנועה בפרהסיה, ומול שוטר לנסוע ישר בנתיב המורה שמאלה בלבד, בשים לב לתמרור 206 המוצב על גבי הרמזור שבמקום. גם מעיון בתמונה
נ/ 3 ניכר כי מופע הרמזור שבמקום שונה לתנועה הפונה שמאלה - אור אדום ולתנועה הממשיכה ישר - המקבלת אור ירוק. גם טענתו של הנאשם כי אי התנועה המדובר הינו בולט לכביש, כך שהדבר קשה עד כדי בלתי אפשרי להמשיך במקום ישר, מקובלת עלי לאור הדברים הנראים ב-נ/3.
12. לאחר שבחנתי הראיות, בשים לב לגרסת הנאשם, שהותיר בי רושם חיובי, התעורר בליבי ספק כי יתכן והשוטר שעמד בשדרות הר ציון, זיהה את רכבו של הנאשם שעבר נתיבים בצומת הראשון וטעה לחשוב כי הדברים נעשו בצומת המדובר. ספק זה מתחדד בליבי, לאור העובדה כי השוטר, שאינו זוכר את האירוע מעבר לאמור בדו"ח, עמד על גרסתו שבעת האירוע עמד על אי התנועה, בעוד הנאשם זוכר כי הלה עמד לצד הנתיב הימני בכביש כמתואר בתמונה נ/ 4, ואף זכר שהשוטר היה עם אופנוע, נתון שהשוטר אישר לרבות שלצד הנאשם ישבה אשתו. דברים דומים עולים בעדותה של אשת הנאשם. אופן עצירת רכבו של הנאשם, כפי שתיאר השוטר, כאשר הוא עומד על אי התנועה, בסמוך לנתיב השמאלי הקיצוני, ועוצר את הנאשם ואת התנועה העמוסה, בבוקרו של יום (שעת העבירה היא 08:45), רק כדי להובילו לנתיב הימני בכביש, נראית לי תמוהה. האם אין בכך סיכון לשוטר עצמו ולעוברי הדרך האחרים שבבוקרו של יום, עוצר שוטר תנועה שלמה רק בכדי להעביר רכב מהנתיב הקיצוני שמאלי בכביש לימין הדרך? ראו תמונות
נ/ 3, נ/ 4.